נאבסו נ' דואר ישראל בע"מ

פסק דין

עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית לפיצוי בגין נזק שנגרם בשל אובדן דבר דואר.

על פי האמור בתביעה, ביום 10.7.12 שלחה התובעת מכתב רשום לבתה הגרה באוסטריה ובתוכו 350 יורו במזומן.

לאחר כחודש, משלא הגיעה המכתב ליעדו, התקשרה התובעת לנתבעת לברר מה עלה בגורלו, והנתבעת הבטיחה לברר ולטפל בעניין. כחודש לאחר מכן, קיבלה הנתבעת מכתב, במסגרתו הודע לה כי בבדיקה לא אותר המכתב וכי היא תפוצה ב-701 ₪.

התובעת חפצה לקבל את מלוא נזקה, לרבות עוגמת נפש, ובנסיבות העניין העמידה תביעתה על סך של 4,750 ש"ח.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה.

הנתבעת הינה חברה ממשלתית הפועלת על פי חוק הדואר, התשמ"ו – 1986, בין היתר מכח פרק ו' לחוק, שכותרתו "אחריות וחסינות". הוראות חוק אלה, הן שקובעות את היקף אחריותה.

הנתבעת מכחישה, מחוסר ידיעה, את תכולתו וערכו של דבר הדואר וכן את סכום התביעה.

אחריותה של הנתבעת מכח ס' 82 לחוק, תחומה בהגבלות ובתנאים שפורשו בהתאם ל"הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות רשות הדואר לדבר דואר וחבילה בשירות הבינלאומי" (להלן: ההודעה), המפרטת את התנאים וההגבלות החלים בהתאם לאמנת הדואר העולמית.

הנתבעת טוענת כי התביעה התיישנה לפי הוראת סע' 84 לחוק, נוכח העובדה שהוגשה למעלה מ-6 חודשים מיום משלוח המכתב ומעל ל-90 יום ממכתב התשובה שקיבלה התובעת.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי דבר הדואר נשלח ביום 10.7.12. בדיקתה העלתה כי הפריט לא נמצא ולא אותרו עקבותיו.

בהתאם להוראות סע' 17(א) להודעה, סכום הפיצוי המקסימאלי כשמדובר בדואר רשום, צריך להסתכם ב-210 ₪.

בהתאם לס' 17 (ד) להודעה, במידה והסכום הנקוב בתקנות הדואר (היקף אחריות לדבר דואר פנים) עולה על האמור בס' 17 (א), ישולמו הפיצויים לפי המפורט בתקנות האמורות. בתקנות אלה, סכום הפיצוי המקסימאלי הינו 701 ₪. בסכום זה פיצתה הנתבעת את התובעת.

דיון והכרעה:

הנתבעת לא חלקה על טענת התובעת כי המכתב אבד, ואף כי אין היא יודעת את תכולתו, לרבות ערך התכולה, הייתה נכונה לפצות את התובעת ואף עשתה כן.

השאלה שבמחלוקת הינה שאלת היקף הנזק בלבד.

בהקשר זה כפופה הנתבעת להוראות חוק הדואר, התשמ"ו – 1986 (ולהלן: החוק), מכוחו היא פועלת.

בפרק ו' ס' 81 לחוק נקבעה היקף האחריות של בעל הרישיון לדבר דואר שאבד או נגנב, וזו לשון הסעיף :

"אין בעל רישיון כללי חייב בפיצויים לפי ס' 77 אלא כדי שווי הנזק לדבר הדואר או כדי ערכו של דבר הדואר אם נגנב או אבד, אך לא למעלה מן הסכום שיקבע השר לעניין אותו הסכום של דבר הדואר."

על הרציונל העומד בבסיס הגבלת היקף האחריות נאמרו ברע"א 653/03 הרוש מרדכי נ' רשות הדואר (פורסם במאגרים המשפטיים) דברים אלה: